ייסורי גמילה
אוי לא, אוי לא... אני סורקת את המדף העליון במטבח שוב ושוב, מתחילה להרגיש את הפה מתייבש ואת הזיעה מצטברת בשקע הגב. שבע שנות לימודים אקדמאים אינטנסיביים, 3 שנות עבודה בחדר מיון וטרינרי ושנת סטאז׳ אימתנית, עם משמרות של 18 שעות ורופאים בכירים שנושפים בעורפי אם במקרה יצאתי להשתין. וזה מה שיצא ממני- מובסת לחלוטין על ידי היעדר 'פרס פיפי' בדמות מדבקות, חיות צעצוע או בועות סבון. אם לדבר בהגינות- היה שבוע קשה מאוד. ביתי הבכורה התחילה בתהליך של גמילה מחיתולים, ואיכשהוא- זה היה קשה בהרבה ממה שחשבתי. "היא עוד לא מוכנה" אמרה לנו מירה הגננת כשעדכנו אותה שבסוף השבוע הקרוב מתחילים בגמילה. העניין הוא כזה- הגוזלית בת שנתיים ותשע, עוד רגע בגן מועצה. זה זמן מה שאני יושבת לגננת על הוריד בעניין הספציפי הזה, ונראה שהיא מתנגדת עקרונית לגמילת הגוזלית. בהתחלה היה חורף, ומי עושה גמילה בחורף? ואז נהיה אביב- מסתבר שגם אז לא מומלץ לגמול. ואז היה פסח. ומן הידועות היא שלא מתחילים גמילה בפסח. ואז נגמר פסח, וכבר היה חם נורא. חשתי שאני יכולה בשקט לדחוק את הגננת הסרבנית לפינה, כשהיא שלפה את ה