דלג לתוכן הראשי

רשומות

מומלצים

תמיד נשאר מחר

איכשהוא, איבדתי באופן מוחלט את השליטה בחיי. אני לא בטוחה איך זה קרה. בואו נודה באמת- זה לא שכל חיי אני מתוקתקת להפליא, מנהלת יומן פעילות מושלם ועושה את כל מטלותיי בזמן. כל חיי הייתי די דחיינית. שיחות טלפון רשמיות היו נפסלות ב"אין לי כוח לזה-מחר". ביקורים בבנק, בדואר, אצל רופא הנשים- כנ"ל. ומאז שנת 2012 אני קובעת ודוחה ללא הרף תור לבדיקה שגרתית אצל כירורג שד. כביסות היו מאז ומתמיד הידרה-מפלצת בעלת 3 ראשים, שאם כורתים לה ראש אחד-מייד מצמיחה שניים במקומו. ובאמת שכל קוראיי כבר יודעים שבית מסודר ומתוקתק- זה ממש לא אני.
ועדיין- מעולם לא הגעתי למצב בו אני נמצאת בחודשים האחרונים. כמו בקרוסלה מטורפת, איבדתי שליטה. אני חוזרת מהעבודה בערב, או בימים בהם סיימתי מוקדם- משכיבה את הילדים לישון. ואז אני יודעת בדיוק מה צריך להיעשות- אני צריכה להתקשר לרואת החשבון שלי. ולסוכנת הביטוח. אני צריכה לחפש קייטרינג למסיבת יום ההולדת השבעים של אבא שלי, שזמנה מתקרב בצעדי ענק, ורמת הארגון שלה אפסית. אני צריכה להכניס כביסה למכונה. אני צריכה לקפל כביסה. ללכת לסופר. לקבוע תור לבדיקות דם. וזה לא קורה. ל…

פוסטים אחרונים

עוד קצת על האביב האפל

החרויות הקטנות של אמא עובדת

האביב האפל של חתולי הרחוב

מחשבות שעורר בי יום האישה (או מה בין טייסת ובונת ציפורניים)